כובע קסמים,כובע קסמינ

מאת :דפנה בן זקן

מכיון שלא ניתן להציג טיפול או אנליזה מילה במילה, בחרתי להתייחס לטקסט מתוך 2 שירים ולנתח אותם באופן שידגים מעט את האופן שבו אני מקשיבה לדיבור של המטופלים שלי.

נתחיל בשיר הראשון:

כובע קסמים, כובע קסמים –

לאה גולדברג (1)

כל הימים כל הימים

חולמת אני על כובע קסמים

כובע קטן,מקושט נוצה

העושה כל מה שאני רוצה.

אחבוש אותו ואומר למשל: "כובע, עשה שאני אגדל !" והנה מיד הנני עולה, וגופי מתמתח ואני גדולה, ואין כמוני בכל העולם : כי אני גבוהה וגדולה מכולם "

בגרסה המקורית אנו פוגשים את שיר הילדים שמילותיו משרות עלינו הקשבה של תמימות ופשטות מול משאלתה של ילדה המבקשת לה כובע קסמים שיגשים את חלומה להתמתח ולגדול עד שתהיה "גבוהה וגדולה מכולם". אולם בפרשנות אנליטית אפשר להציע כי מתוך קנאת הפין של הילדה עולה פה משאלה שגם לה יהיה משהו שיכול לגדול ולהתמתח ואף להזדקר הנוצה שנעוצה בכובע: "והנה מייד הנני עולה, גופי מתמתח ואני גדולה ואין כמוני בכל העולם, כי אני גבוהה וגדולה מכולם" .משאלה לפוטנטיות וכוח. זוהי פרשנות פרוידיאנית קלסית.

האם יש עוד דרך להקשיב לשיר של לאה גולדברג ולמשאלה המבצבצת ממנו? ברצוני להציג קריאה לאקאניאנית שיש בה נסיון ללכת מעבר להבדלים האנטומיים בין המינים שעליהם ביסס פרויד את משנתו לגבי התסביך האדיפלי.

לאקאן מקבל כמובן את השוני האנטומי בין המינים אבל נקודת המוצא שלו היא אחרת והיא קשורה לכך שבני האדם הם יצורים מדַבּרים. לאקאן שירטט באופן חדשני ביותר את מתוויה השונים של השפה כמערכת(מבנה) סמלית בעלת חוקים ברורים המייחדים אותה והדגיש את ההשפעה הדרמטית שיש למערכת זו על כל מי שמשתמש בה.

הסוביקט המדַבֵּר, נולד לדעת לאקאן, לתוך רשת סמלית. המפגש עם השפה גורם לו להשתנות ללא הרף, הוא צריך ללמוד להתאים את עצמו אליה והיא מחוללת בו שינויים ויוצרת אפקטים אין סופיים בהוויתו שנושאים עליהם גם את התסכול של מפגש עם מבנה שלא ניתן (או לפחות קשה מאד) לשנות.

כיצד פותר זאת הסוביקט המדבר? באמצעות ריבוי משמעויות לכל מילה, מטפורות ומטונימיות, כלומר המצאות לא מודעות של משמעויות באמצעות מילים קיימות. אתן דוגמא:

המילה "מילה" מייצגת גם חלק ממבנה השפה (מילים) אבל גם "ברית מילה" שבפרשנות לאקאנינאית אפשר לטעון שהיא מייצגת גם את מה שהשפה מָלָה מהסוביקט המדבר ברגע שפגש בה. ואכן, חלק מסוים של הוויתו הולך לאיבוד.

כפלי משמעויות ומשחקי מילים אופיינים מאד לעבודת הלא מודע ובעבודה האנליטית. באנליזה (ולא רק) הסוביקט שנתקל במבנה של השפה ממציא באופן לא מודע פתרונות כדי להתמודד עם החוק הנוקשה של השפה. הנוירוטי מדחיק חלקים גדולים של הפנטזיות והתשוקות שלו וממציא "פתרונות" או סמפטומים. הביטוי של זה בשפה הוא במשחקי מילים וכפלי משמעויות (ימים-קסמים, רוצה נוצה). אגב, אחד החידושים של לאקאן הוא כי הפסיכוטי לעומת זאת דוחה (foreclosure) את החוק של השפה ברגעים מסויימים ויכול להמציא את החוקים של עצמו. לא מדובר פה ביצירתיות אלא בשיבוש ובקושי לתקשורת עם האחר.

כך עם המפגש בשפה הסוביקט האנושי נוגע גם בחֶסֶר מבני, במה שהשפה לא מצליחה לכסות, לנסח. חסר שאינו קשור רק למגבלותיו האנטומיות ולאיסורים שהחברה מטילה על תשוקותיו אלא לכך שהשפה אינה יכולה להגיד הכל. לדוגמא: אין בה יצוג מלא לתשוקה, למיניות, לטראומה ולמוות.

הסוביקט האנושי נתקל תמיד במשהו בלתי אפשרי ונעדר ובשפתו של לאקאן ב"חֶסֶר" .

הקושי ליצג את החסר הוא קושי של שני המינים להתמודד עם אי האפשרות לייצג את החֶסֶר שאין מילים שיכולות להגיד אותו. ההכרה בַּחֶסֶר הינה טראומטית ומעוררת מועקה והיא חלה על כל מי שמדַבֵּר, גברים ונשים כאחד מעצם היותם סוביקטים מדברים.

אם כך, נפתחת נקודת מבט חדשה שאותה ניתן למצוא בשיר שכתבה הילה לולו לין כדיאלוג עם שירה של לאה גולדברג .בשיר זה מופיע בתוך המבנה המסורתי של השפה והסדר החברתי חופש חדש והצעה אמיצה ואף שובבה ביחס לאופן ההתמודדות עם השאלה: מה יחסַי עם המבנה ובמילים אחרות: עם מה מה שהאחר רוצה ממני? זוהי אופציה שונה שמכירה במבנה אבל לא נכנעת לו ויצרת מרחב חדש של מפגש הנאה ויצירה. את האופציה הנשית הזו מפתח לאקאן בסמינר שלו "עוד"( 1972-73) Encore.

כובע קסמים, כובע קסמינ

הילה לו לו לין

קול הימימ

קול הימימ

חולממת אני

על

כובע קסמינ

כובע קטנ

מקושט נוצה

עשה בי

עשה בי

עשה

קול

כל מה

ששש

אני

רוצה

הכותבת אינה מהססת לכתוב באותיות דפוס ובכתב יד, באופן שונה מהמקובל. היא מחליפה את המילה "כל" ב"קול", מסיימת מילים באותיות לא סופיות, מפרקת קצוות של חוקים ומוסכמות. היא מפסיקה שורות באמצע, מוסיפה אותיות(חולממת), ממקמת את מילותיה בסוף שורה כשהיא מותירה רווח גדול בתחילתה ולמרות זאת היא נותרת מובנת, כלומר בתוך הסדר הבלשני-הפאלי המקובל. ניכר שהיא נהנית ל"שחק" עם סדר זה ,מתגרה בו אך גם מתמסרת לו.

כבר בשמו של השיר "כובע קסמים כובע קסמינ" היא משתעשעת בו זמנית גם בהתרסה של רישום המילה קסמינ באופן חדשני וגם זורקת לחלל האויר את הבהירות שלה לגבי העובדה שהיא מדברת על מין ועל תשוקה, על מה שנכרך בצורות שונות סביב המילים אבל חומק מהם שוב ושוב.

יחסיה עם הכובע שונים מאלו של לאה גולדברג. אין לה צורך בהאדרת הכובע עד שיהיה בעל כוחות אגלמטיים נשגבים. הוא "כובע קטנ" שיש בו חֶסֶר. היא מקבלת את החֶסֶר ואינה נשאבת לפנטזיה שתספק הסבר על מה שיש לאַחֵר וחסר בה, להיפך, היא ערה לשוני שקיים בין המינים, אנטומית וסמלית. לעומת הכובע, שבגרסה של לאה גולדברג הופיע כמשאלה to be the Phallus מקבל "כובע הקסמין" כוון חדש: ל- to have the Phallus ולהיות חופשיה לעשות איתו ובו כרצונה.

במקום "כובע עשה שאני אגדל" היא מבקשת:

עשה בי

עשה בי

עשה

קול

כל מה

ששש

אני

רוצה

היא שמה את עצמה כאוביקט כדי לפגוש באמצעות המפגש עם האחר, את השונה ממנה , מפגש חושני ורב "קול", נרגש ומהוסה("ששש") של שני סוביקטים שהחֶסר רשם עצמו עליהם בצורות שונות שמוביל אותה אל העונג שבו היא רוצה.היא מציעה עצמה כאוביקט עבור התשוקה של האחר, באופן שבו היא אינה נאבקת וסובלת מההשואה ומהחסר אלא היא זו שמתמקמת כמי שמזמינה את האחר ואת עצמה בדרכה הנשית היחודית לפגוש את מה שאינו ניתן לסימול וליצוג כמקור ליצירתיות ולסיפוק.